הכתבה עלתה באתר ynet ב-25.7.17
אלה ימים מופלאים עבור עומרי כספי. מיד לאחר החתימה בגולדן סטייט הוא הפך לאבא, כשמעבר לפינה מחכה לו אליפות אירופה. נפגשנו במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" של חברת תלמה, "ידיעות אחרונות" ו־ ynet, שבמסגרתו אנחנו מפרסמים כתבות עם טיפים איך לנהל את הבוקר בצורה אולטימטיבית. כספי, הפרזנטור של תלמה, שמח להשתתף. "קורנפלקס של אלופים זה מותג שאני מלווה כבר שבע שנים. זאת תקופה יוצאת דופן בנוגע להתקשרויות כאלה ואני מאוד גאה בזה. אני גם אוכל אותו בבוקר בשילוב עם חלב או יוגורט, בננות ועוד פירות", הוא הדגיש.
על השיקולים שהביאו אותו ללכת על גולדן סטייט ולא לחכות להצעה עם יותר כסף, אמר כספי: "היו שיחות עם הרבה קבוצות. חיפשתי הצעה עם כמה מרכיבים: שיטה שמתאימה לי, מקום שבו אוכל לקבל דקות, השיקול הכלכלי. היה ברור שלא קל למצוא מקום שמשלב בין כל המרכיבים, אבל הרגשתי בעיקר שזה הזמן למצוא קבוצה שרצה לפלייאוף, קבוצה שרצה בתוכנית משחק מסוימת שאני אוכל להשתלב בה בצורה טובה ולמקסם את היכולת שלי. אחרי שמונה שנים בליגה, שבהן עברתי הרבה סוגי מאמנים ושיחקתי עם הרבה סוגי שחקנים, זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת הייתה לי אפשרות לבחור קבוצה שאני רוצה לשחק בה – וידעתי שאני צריך לבחור בחוכמה".
הוא ויתר על הכסף, אבל עבורו זו הייתה בחירה קלה. "עוד לפני שהגיעה ההצעה הזאת, החלום שלי היה להיות שחקן שלקח אליפות אנ.בי.אי. אני משחק כדורסל מגיל שבע. הקדשתי לזה את כל חיי. זה היה החלום. זה כל מה שאני רוצה בחיים".
אבל קיבלו אותך בזול. כולם אומרים שאתה שיחקת אותה, אבל אתה גם לקחת סיכון. לדעתי המרוויחה הגדולה היא גולדן סטייט שקיבלה שחקן שמתאים לשיטה, קולע מבחוץ, מניע כדור, רץ. בדרך כלל שחקנים לוקחים משכורת מינימום ומגיעים לקחת טבעת כשהם כבר זקנים. אתה מגיע בשיא. קצת נדפקת, לא?
"אני מגדיר את עצמי ואת הערך שלי לפי מה שאני חושב שאני יכול להביא לקבוצה וכמה אני יכול לעזור לה. כסף זה לא מה שמגדיר אותי. רציתי הפעם להיות בקבוצה שבאמת מתחרה, שיש לה סיכוי לזכות באליפויות, או לפחות להיות בפלייאוף ולעשות שם ריצה יפה.
"לגבי ההצעות שקיבלתי: אני חושב שעונה של 12 נקודות ושישה ריבאונדים באחוזים שעשיתי בסקרמנטו, אם זה היה בקבוצת פלייאוף זה היה נחשב הרבה יותר. זה די ברור. בארה"ב המון תלוי בקבוצה שאתה משחק בה ובמאמן. אם אתה מסתכל על הליגה, אז 60-70 אחוז, באמת הבטן המלאה של הליגה, הם שחקנים שתלויים באמת בשיטה נכונה ובקבוצה נכונה.
"כמובן שיש את הטופ, חבר'ה שלא משנה באיזו קבוצה תשים אותם – הם יהיו כוכבים, אם זה לברון, הארדן או ווסטברוק, ויש את ה-10% התחתונים של הליגה שאפשר להחליף אותם בשחקנים באירופה שהם לא פחות טובים.
"אני מסתכל על עצמי כשחקן שנמצא בתוך הבטן של ה-60-70%, אז אני צריך סיטואציה נכונה. אם אתה משחק סטרץ' 4 בגולדן סטייט יש לך אפשרות להעניש את היריבים בקליעה מבחוץ וקבוצות חייבות להתאים את המשחק שלהן אליך. אני הורגלתי כל חיי לשחק בעמדה מספר שלוש ועכשיו אני משחק הרבה כ-4, ההתמודדות מול שחקנים פיזיים לא קלה בהגנה, אבל אני יכול להביא לקבוצה חוכמת משחק, קליעה, הגנה אגרסיבית – שכמובן צריך להשתפר בה גם. אבל כשאתה משחק כסטרץ' 4 בקבוצה שמשחקת לאט, ברור שיהיה יותר קשה להביא את היכולות שלך כי אתה כמעט ולא מקבל את הזריקות שאתה צריך לקבל, והיריבים מנצלים את זה כי הם משחקים פנימה ומשחקים לאט. שיטה זה משהו שמאוד חשוב".
אפשר להתפעל מהקריירה של כספי, בכל זאת – הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם – אך בעיניי הוא יכול היה להגיע ליותר. "לא היה לך מזל", טענתי בפניו, "נפלת על קבוצות שמעבר לזה שלא היו טובות, שיחקו כדורסל אגואיסטי. חוץ מרג'ון רונדו לא היית מעולם ליד רכז שחושב על אחרים. אף פעם לא היית אופציה ראשונה, שנייה או שלישית בהתקפה".
"זה חלק מהליגה", ענה כספי, "אתה נבחר בדראפט בקבוצה מסוימת ואתה סגור שם 3-4 שנים בחוזה של שחקן רוקי. ומשם הדברים מתגלגלים. הרבה מהעניין זה להיבחר בדראפט לקבוצה נכונה בזמן הנכון, שתוכל לבנות אותך עם מערכת של שיפור שחקנים, 'דיוולופמנט', שתוכל לעזור לשחקן להיות טוב יותר. לצערי, אין ספק שהשנים ששיחקתי בסקרמנטו לא עזרו לי גם מבחינת הרמה וגם מבחינת פיתוח הקריירה וההערכה בליגה. אבל זה חלק מהמשחק. זה חלום לשחק בליגה הזאת, ולהיות בקבוצה שמניעה כדור והכדור זז מצד לצד זה משהו שאני חי עליו".
ניסיתי לאתגר את כספי. אחרי שמניתי את כל יתרונותיו, אמרתי לו: "מצאתי עוד חיסרון אצלך. הכדרור הראשון שלך במשחק עומד נורא קרוב לגוף וזה מונע ממך לעבור את השומר. זה כאילו שאתה מפחד ליזום, רק שלא תאבד כדור, ודווקא במגרש פתוח אתה שועט קדימה בביטחון".
הוא ענה בסבלנות: "אם הכדרור הראשוני יהיה קדימה ואעבור את המגן אני אגיע לקליעה של אין-ביטווין (חצי מרחק). אני לא מאמין בזריקה הזאת וזה לא שרק אני חושב כך: הסטטיסטיקה אומרת שזו הזריקה הכי גרועה בכדורסל. חלק מהדברים שאני בונה את הקריירה שלי עליהם זה קליעה מ-3 ולייאפים. זה גם מתאים לצורה שהאן.בי.אי אימצה. כשאני הגעתי לליגה, המשחק היה איטי, מהפוסט, ואחד על אחד מהאמצע. היום מבינים שבגלל שיש כל כך הרבה מגע ושופטים לא שורקים, עדיף שהכדור עובר מיד ליד ויש חדירה ופתאום מישהו מגיע לטבעת.
"אני בונה את המשחק שלי על זה שהכדור יעשה סווינג ואז לתקוף תוך כדי ריצה או לזרוק את השלשה כשהיא פנויה. זה הסגנון שהאן.בי.אי הולך עליו היום. כשאני נותן את הכדרור הראשון ליד הגוף אז אני יכול לאיים מבחוץ עם קליעה. סטף קרי עושה את זה הרבה".
(צילום: צביקה טישלר, ידיעות אחרונות)
יש אנשים שמזלזלים במספרים שלך. אני תמיד אומר להם שעם כמות הכדורים שאתה מקבל וכמות התרגילים שבנו עליך – שזה פחות או יותר אפס בעשר שנים, הממוצעים שלך הם די נס.
"הליגה הפכה להיות מאוד דומיננטית באזור הרכז, ואלא אם אתה הכוכב או האופציה השנייה בקבוצה אז כמעט ולא ירוצו תרגילים בשבילך. אני חושב שהמאמן היחיד שהריץ תרגילים בשבילי היה ג'ורג' קארל, בין אם זה לתקוף על כדרור או לצאת על חסימה ולהתפנות לקליעה. אבל זו הליגה. צריך ללמוד לחיות עם זה. לכל קבוצה יש שניים־שלושה כוכבים שהכדורים, בצדק, צריכים ללכת אליהם, וכולם צריכים ללמוד לשחק תוך כדי השיטה.
"אצל קארל השיטה הייתה שהכדור זז ויש הזדמנות לכולם. 'איקוול אופורטוניטי', הוא קרא לזה. אבל אם אתה משחק בקבוצה כמו מינסוטה, ששיחקתי בה בסוף השנה, הכדורים הולכים באופן מאוד דומיננטי לכוכבים. אני חושב שזאת הפעם הראשונה בקריירה שלי ששיחקתי 37־38 דקות במשחק וזרקתי אולי 2־3 זריקות".
שיטת החלפת המאמנים בסקרמנטו בכלל מעוררת תמיהה. היה מאמן מצוין שהתחלתם איתו עונה יפה ופתאום פוטר, ואז ג'ורג' קארל פוטר, וזה לא שהקבוצה המריאה אחרי הפיטורים.
"אלה שנים של חוסר ודאות ביחסי הגנרל מנג'ר והמאמן. לא תמיד יש שיתוף פעולה בין הדרג המקצועי לניהולי, ובסופו של דבר מי שנפגע זה השחקנים. שיחקתי בסקרמנטו חמש שנים ואלה חמש שנים שלא הובילו – לא אותנו ולא את הקבוצה ברמה המקצועית – למקומות שרצינו להגיע. באיזשהו מקום נתקענו ברמה המקצועית. אתה רואה שלשחקנים שיצאו מסקרמנטו היה קשה להם לקבל חוזים טובים בחוץ".
בוא נעבור רגע לישראל, יש בקרוב אליפות אירופה.
"נכון. זה פה, זה נחמד, אנחנו שמחים. אבל ברור שזה לא בית קל. מי שמכיר את הנפשות הפועלות בנבחרות האלה מבין שיש לנו תחרות באמת קשה. נבחרת איטליה מגיעה לפה עם כוכב אן.בי.אי כמו גלינארי, עם בלינלי ועם מאמן מצוין, מסינה. היא ניצחה אותנו לפני שנתיים באליפות אירופה בצורה די משכנעת, אז יש לנו איזשהו חוב אליה".
היתרון הוא שג'נטילה, שאז היה שחקן שאי אפשר לעצור אותו, חוסל בהפועל ירושלים אז הוא מגיע בכושר פחות טוב.
כספי צוחק. "אולי ירושלים עזרו לנו, אבל זה לא סביר. הוא שחקן מצוין שבטח מצפה באליפות אירופה הזאת לעשות את החזרה של הקפיצת מדרגה שלו ולחזור להיות השם שהוא היה באירופה. חוץ מאיטליה יש לנו את נבחרת ליטא וגרמניה וגיאורגיה, שהן באמת בטופ. גם באוקראינה אסור לזלזל. הם מביאים את אלכס לן מהאן.בי.אי, שהוא 2.15-2.17 שיכול לשלוט מתחת לסלים וגם עם זה לא פשוט להתמודד. כל ערב תהיה הצגה, יהיו משחקים כיפיים, בטח בארץ מול הקהל שלנו. יהיה כיף".
אתה בכושר?
"אני כבר חודשיים וחצי במנוחה די טוטאלית ביחס למונחים שאנחנו מכירים. אני עושה חדר כושר כל יום, אבל מבחינתי זו מנוחה שנתנה לי זמן להתאושש גם ברמה המנטלית וגם ברמה הפיזית, להרגיש יותר טוב עם עצמי, לעבוד על דברים שאני יכול לעבוד עליהם בקיץ.
"המאמן שלי מארה"ב, דייוויד ת'ורפ, הגיע לפה לשבועיים כדי שיהיה לי עוד איזה פוש לקראת הנבחרת ככה שנגיע לכושר מצוין עוד לפני תחילת האימונים. יש לנו עוד קיץ ארוך, יש לנו טורניר הכנה, מחנה אימונים עם ארז והולך להיות מעניין. יש לנו נבחרת מצוינת, צוות מקצועי מדהים, צריך לשחק כדורסל נכון, ביחד, בלי אגו וככה נוכל להגיע באמת למקסם את הפוטנציאל שלנו".
כשאני מסתכל על הנבחרת, אז בעצם אתה דור הביניים. אבל הציר הזה, כספי, אליהו, הלפרין ואוחיון כבר מתבגר. אליהו אמר במהלך העונה: 'לא בא לי יותר לשחק כדורסל, זו אולי העונה האחרונה שלי'. הלפרין, לא שאני חושב כך אבל לפי חלק מהטענות, קצת מעבר לשיאו. אתה רואה צעירים שנכנסים לעניין הזה? נדמה שהנבחרת באיזשהו תפר בעייתי.
"כן, אין ספק, זה משהו שאנחנו מדברים עליו כבר כמה שנים. יותם וליאור וגיא עם השנים מתבגרים. הם כבר בני 32־35 ולא פשוט כל קיץ – כבר 15 שנה – לבוא לשחק בנבחרת. גם צריך זמן לגוף להתאושש בגילאים האלה. אנחנו מקווים שהם ימשיכו להיות איתנו הרבה שנים, אני מתכנן להגיע עוד הרבה שנים לנבחרת, אבל צריך להיות פה תהליך הדרגתי שבו הדור הבא משחק ומחליף את החבר'ה המבוגרים. זה צריך לקרות לאט לאט. אני לא חושב שהקיץ הקרוב יהיה הקיץ הכי נכון, אני לא בטוח.
"אלה באמת החלטות של הצוות המקצועי. אבל יש חבר'ה צעירים שמגיעים, אם זה שון דאוסן ובר טימור וכארם משעור, חבר'ה שצריכים לאט לאט לקחת את המושכות ולהתחיל להוביל את הנבחרת קדימה, ללמוד מה זה נבחרת ישראל. לשחק בנבחרת זה שונה מלשחק בקבוצה. יש את הדינמיקה של נבחרת שזה מאוד שונה. אנחנו פה כדי ללמד אותם, להעביר להם את השרביט, ולאט לאט לתת לחבר'ה הצעירים להוביל קדימה".
מה יהיה הישג בטורניר הזה ומה ריאלי?
"קודם כל חייבים לעלות מהבית הראשון. במשחק הראשון מול איטליה אנחנו מצפים לתת הצגה טובה מול הקהל. צריך להתחיל את הטורניר הזה בצורה נכונה, ואחר כך כל משחק בעיתו. כרגע אין ספק שהמטרה הראשונית היא לעלות מהבית הראשון. זה משהו שעשינו באליפות אירופה לפני שנתיים, אבל דברים השתנו מאז. שחקנים הגיעו אז בכושר שונה, אבל יש לנו הזדמנות לעשות את זה שוב ומשם זה כבר תלוי גם בהגרלות ומול איזה קבוצה תשחק. אז בוא נעלה שלב ומשם נדבר הלאה".
(צילום: צביקה טישלר, ידיעות אחרונות)
בוא נחזור לפרויקט "בוקר טוב יותר". איך נראה הבוקר של עומרי כספי? יש לך טיפ לבוקר מוצלח?
"בדרך כלל, אם אני בבית עם אשתי אנחנו קמים בשעה תשע בבוקר. אימוני הבוקר בשעה עשר, ולכן ארוחת הבוקר שלי בשעה 9:15. הדברים אצלי מאוד מונוטוניים ברמה של השעות. כל דקה מחושבת כדי שיהיה אותו לו"ז. בשעה עשר מתחיל לי אימון הבוקר, שכולל חדר כושר. כמעט בכל יום אימון יש בנוסף גם חדר כושר. אימון שלנו כולל זריקות, שיחות עם המאמנים כולל צוות וידיאו, אנחנו רואים ומנתחים את המשחק ששיחקנו אתמול ואת היריבה שמולה נשחק מחר. אחר כך אוכלים ארוחת צהריים, שמבשל אותה השף של הקבוצה והיא פרסונלית ומובנית לפי כל הצרכים הפיזיולוגיים של כל שחקן, מה שהגוף של כל אחד צורך. ואז, בסביבות שתיים וחצי יוצאים הביתה".
הם שוקלים לכם בגרמים את האוכל?
"לגמרי".
טיפ לבוקר מוצלח?
"שינה נכונה ובריאה וארוחת בוקר טובה אלה שני מרכיבים שאני לוקח לתשומת ליבי. כספורטאי פעיל, אם אני לא ישן את התשע, תשע וחצי שעות ללילה, אז אני קם בבוקר על חצי כוח. ביום של משחק, בשעה 11 אנחנו מדליקים את המזגן, מורידים את הטמפרטורה בחדר וב־11 ורבע זה כיבוי אורות".
אשתך מרשה לך להוריד את הטמפרטורה בחדר? מדובר בקדושה.
"היא באמת מדהימה".
אבל ברור לך שהכל נגמר. אין יותר שינה רצופה. אתה אבא. מזל טוב.
"תודה. זו התרגשות גדולה ואנחנו מאושרים. אין הרגשה דומה לזה. ההיריון הזה הרגיש כל כך ארוך. בעיקר החודש התשיעי שהרגיש ארוך כמו כל השמונה שלפניו ביחד".
איך קוראים ליורשת העצר?
"שריי כספי".
משפחת כספי, זאת שאמרו עליה שדאגה תמיד לעזור לך בקריירה, תתמוך גם פה.
"אין ספק. כולם באופוריה".
תהיה אבא שמחתל?
"ברור".
אתה יודע שרוב הישראלים שחיים באמריקה חוזרים אחרי הילד השני להיות ליד ההורים. מצד שני, אתה, בסוף הקריירה, תהיה פרצוף מוכר שם ויהיו לך הרבה יותר הזדמנויות מאשר בארץ.
"זה כנראה נכון. אשתי גם אזרחית אמריקאית, היא עושה שם תואר שני, אבל אני לא רואה איך אנחנו עושים את זה להורים שלנו. הם לא יסכימו שהנכדים שלהם יגדלו ביבשת אחרת".
